בנינו את BeingNeto כי שעה אחת שיחה הייתה חסרה לי.
זה לא פוסט על טכנולוגיה. זה פוסט על הרגע שבו בת הזוג שלי, מטפלת בפסיכודרמה ואמנויות ב-22:14, ישבה מול המחשב ועבדה. המתנתי לה שתסיים את יום עבודתה וייחלתי לקצת יותר פניות מהעבודה הבירוקרטית שנדמה שאינה נגמרת.
אני לא בא ממקום של מטפל. אני בא ממקום של בן זוג של מטפלת — וזה תפקיד שמלמד אותך שיש שעה אחת ביום שלא נסגרת. השעה שאחרי המטופל האחרון. השעה של החשבוניות, של הסיכומים, של ה"רגע, מי ביקש לדחות לרביעי?", של "איפה רשמתי שהיא אלרגית ל...". השעה שאף תוכנה לא נגעה בה כי כל תוכנה דרשה ממנה ללמוד אותה קודם.
מה ניסינו ולא עבד
ניסינו EHR אמריקאי. עברית כמו תרגום של Google. ניסינו CRM ישראלי. כל הוספת מטופלת לקחה 14 קליקים. ניסינו טבלאות אקסל. עבדו, עד שלא. ניסינו מחברת. עבדה הכי טוב — אבל לא שלחה חשבוניות.
"אני לא צריכה עוד מערכת. אני צריכה שמישהו יסיים את היום במקומי."
המשפט הזה הוא תחילת BeingNeto. לא "AI for therapists". לא "the operating system for clinicians". לא פלטפורמה ולא פתרון. רק שלא תשבי על המחשב ב-22:14.
למה וואטסאפ, ולמה לא דשבורד
87%זה אחוז שיחות הוואטסאפ של מטפלת ממוצעת בפיילוט שלנו, מתוך כלל הערוצים שהיא משתמשת בהם בעבודה. עם מטופלות, עם רואת חשבון, עם הקולגה לסופרוויז'ן. אם אנחנו רוצים להחזיר לה את השעה — אנחנו צריכים להיות שם, איפה שהיא כבר נמצאת. לא במקום נוסף.
דשבורד זה הצלחה של מהנדסים. וואטסאפ זה הצלחה של בני אדם. אנחנו בנינו לבני אדם.
מי אנחנו (אני)
אני איתן. עבדתי כשני עשורים בתפקידי ניהול מערכות מידע בחברות המובילות במשק. אשתי, ק׳, בעלת עשרים שנות ניסיון קליני. לפני חודשים ספורים התחלתי לכתוב שורת קוד אחת בכל ערב אחרי שהיא הייתה הולכת לישון. אחרי 4 חודשים היה לנו דבר ראשוני שהיא יכלה לדבר איתו בוואטסאפ. בפעם הראשונה שהוא שלח חשבונית במקומה — היא בכתה, ואז צחקה.
היום זה אנחנו (אני, אשתי, ועוד שלוש מטפלות מהפיילוט). זה לא סטארטאפ של 40 איש. זה לא יהיה. זה כלי קטן, מכוון מאוד, של קבוצה שאכפת לה לאיזה כיוון הוא הולך.
מה הלאה
אנחנו לוקחים 30 חברות מייסדות. לא יותר. אם זה לא הזמן הנכון — בסדר גמור. אם זה כן — שלחי לי הודעת וואטסאפ אחת. אני אענה תוך יום.
— איתן